פסק-דין בתיק ב"ל 810-12-09

1.         התובעת, מטפלת במחלקה סיעודית בנאות כיפת הזהב, הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין פגיעה בגבה, שאירעה לה, לטענתה, ביום 2.2.09 בשעה 22:00.

            התביעה נדחתה הן בגין אירוע תאונתי והן בגין מיקרוטראומה, ועל כך התביעה שבפנינו.

2.         בטופס התביעה לנתבע מיום 22.4.09 ציינה התובעת בתיאור הפגיעה:

"בזמן שינוי תנוחה במטופלים חשה בכאבים עזים בגב התחתון."

            התובעת ציינה כי הודיעה על הפגיעה לאחראית המחלקה, מקסודה, ביום 2.2.09 וכי העדים לתאונה הן חברות לעבודה בשם ילנה ונטליה.

            בטופס תביעה נוסף, שהוגש לנתבע בשלב מאוחר יותר, התובעת ציינה כי לאירוע היתה הייתה עדה גב' אולגה נובק. התובעת ציינה בטופס זה כי מסרה למעביד הודעה על הפגיעה ביום 4.2.09, וכי טיפול רפואי ראשון ניתן לה ביום 4.2.09 ע"י ד"ר אלפרסון.

3.         לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בכלל המסמכים שבפנינו, הננו בדעה כי דין התביעה, על שני ראשיה, להידחות.

            להלן נפרט עיקר נימוקינו לכך.

4.         בגרסתה של התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה נפלו סתירות רבות         ועדותה אינה מהימנה עלינו.

            להלן נפרט את הסתירות המרכזיות שדי בהן להביא לדחיית גרסתה.

5.         בטופס התביעה לא הזכירה התובעת אירוע מוגדר במהלכו התרחשה הפגיעה   אלא ציינה : "בזמן שינוי תנוחה למטופלים".

בהודעתה לחוקר מיום 11.6.09 תארה התובעת את הפגיעה כך:

"אני עשיתי לחולים שונים בחדרים שונים שינוי תנוחה... ואחרי שעברתי אצל מס' חולים... אני עמדתי והלכתי מחדר לחדר כמעט סיימתי לטפל בכל החולים שלי ואני חשבתי כאשר הלכתי בין חדר לחדר...שמשהו  כואב לי בגב ושמעתי בגב כאילו משהו זז... ובזמן הליכה לחדר האחרון הרגשתי את הכאב בגב."

6.         לעומת זאת, בתצהיר העדות הראשית הופיעה גרסה חדשה, לפיה הכאבים       החלו תוך כדי ביצוע שינוי תנוחה למטופל כבד השוקל כ - 120-115 ק"ג,         בעקבות כך יצאה התובעת מכופפת מהחדר וקראה לעזרת אחות בשם אולגה      - אחראית המשמרת.

בעדותה טענה התובעת כי מדובר במטופל בשם "וסה" השוקל כ - 100 ק"ג, כי יצאה מהחדר וקראה לאחות המשמרת "אולגה", ומטפלת מהמחלקה השנייה בשם אנה מלצניה ראתה אותה. 

התובעת אישרה כי ילנה ונטליה, אותן רשמה כעדות לאירוע, לא היו במשמרת באותו היום, אלא אולגה.           

התובעת לא ידעה ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע ציינה את ילנה ונטליה כעדות על גבי טופס התביעה, מדוע אולגה אינה רשומה כעדה בטופס התביעה הראשון, ואנה אינה רשומה כעדה כלל.

7.         התובעת נשאלה, מדוע אצל החוקר נרשמה גרסה אחרת ולא היה בפיה הסבר מניח את הדעת.

החוקר העיד בפנינו כי הוא רושם את כל מה שנאמר לו ולבסוף מקריא ומחתים את הנחקר. גם במקרה זה ההודעה הוקראה לתובעת טרם חתימתה, כפי שסומן על גבי ההודעה. עדותו של החוקר מהימנה עלינו, והגרסה הרשומה בה אף תואמת יותר לגרסה שבטופסי התביעה (ללא ציון אירוע ומטופל ספציפי) מאשר לגרסה החדשה שהועלתה בפנינו.